גושן נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

פס"ד נכתב ונשלח רק עתה עקב יצאתי לחופשת מחלה בת חודשיים ימים וחזרתי לאחרונה לבית המשפט. עם הצדדים – הסליחה.

א.העובדות הצריכות לעניין:

1.בפניי תביעת רכוש בגין תאונת דרכים אשר התרחשה ביום 29.8.11 (להלן: "התאונה").

2.התובע הינו בעלי רכב מסוג "שברולט אימפלה" מ.ר. 63-955-23 (להלן: "רכב השברולט") שנת ייצור 2000.

3.הנתבעת הינה חברת ביטוח אשר ביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח "מקיף", בזמנים הרלוונטיים לכתב תביעה זה.

בכתב התביעה ובעדותו באולם ביהמ"ש טען התובע כי ביום האירוע נסע ברכבו בתוך קיבוץ כברי. לדבריו, החנה את הרכב במקום מסוים, יצא ממנו ופנה לענייניו. כחלוף מספר שניות שמע קול חבטה. משהסתובב, לא הבחין ברכבו במקום בו הותיר אותו, ואיתר אותו במורד הכביש, כשהוא חבוט ודבוק למבנה בטון. התובע הציג תמונות ממקום האירוע, (ת/1.). התובע טען כי הרכב היה תקין עובר לתאונה. עוד העיד כי מדובר ברכב בעל גיר אוטומטי, וכי "בדרך כלל" כשהוא יוצא מן הרכב הוא משלב את ידית ההילוכים למצב "חניה". כמו כן הוסיף כי הוא אינו עושה שימוש בבלם היד, אלא רק במעצור הרגל. לדבריו, זמן מה לאחר התאונה, הבחין כי ידית ההילוכים היתה חופשית, בין מצב "חניה" למצב "רברס", וכי היא נעה בצורה חופשית.

בתשובה לשאלות הנתבעת הכחיש התובע כי היה בכוונתו למכור את הרכב, ואולם הודה כי שני בניו ביקשו ממנו למכרו, וכי אכן התיר לאחד מהם לפרסם את הרכב למכירה באתר אינטרנט. כמו כן אישר כי דחה הצעותיהם של שלושה קונים-בכוח , בשל כך כי ההצעות שקיבל מהם היו מתחת למחירון המקובל.

בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי הנזקים הנטענים ברכב התובע נגרמו בנסיבות שונות מאלו המתוארות בכתב התביעה, (ולא טרחה לפרט מהותן), וכי התובע מנסה לקבל תגמולי ביטוח שלא כדין. על אף שציינה בכתב ההגנה כי במהלך הדיון יוגש לביהמ"ש דו"ח חקירה אותו כינתה "חסוי" (וניתן היה להבין כאילו מן הדו"ח הנ"ל יובנו הנסיבות "האמיתיות")- על אף זאת לא הוגש מטעמה דו"ח כלשהו. רק בסיכומי טענותיה טענה הנתבעת לקיומה של כוונת מרמה מצד התובע. העד צבי לופוביץ' מטעם הנתבעת, אשר חקר את התובע מטעמה, טען כי שאל את התובע מפורשות, האם התכוון למכור את הרכב והתובע השיב על כך בשלילה. התובע נשאל עוד על ידיו בענין מצבה של תיבת ההילוכים טרם הארוע, והשיב כי זו היתה תקינה. עוד טען, כי התובע השיב בחקירתו כי, עת ניגש התובע לרכב לאחר התאונה - היה הרכב בהילוך "חניה".

4.עד נוסף מטעם הנתבעת היה ארביב ניסים, מכונאי במקצועו. ארביב העיד כי הוא בעל כתב הסמכה למכונאות רכב משנת 1980, תעודת אומן משנת 1982, בעל מוסך משנת 1979 לשברולט, מורשה היבואן משנת 1990. לדבריו, המאפיין של רכב מסוג הרכב נשוא התביעה דנן, הוא שהרכב בנוי כך שככל שיש סכנה גדולה יותר להידרדרותו, כך הנעילה של הרכב חזקה יותר. מכאן שאם הרכב תקין - אין אפשרות שיתדרדר ללא שליטה, וזאת אם אכן ידית ההילוכים שולבה למצב של "חניה", אף בלי קשר לבלם היד.

עוד העיד ארביב כי על מנת שניתן יהיה להוציא כלל את מפתח הרכב ממקומו במתג ההצתה, היה על התובע לשלב את ידית ההילוכים להילוך "חנייה", ובמצב זה הגלגלים ננעלים. לדבריו, אין כל אפשרות אחרת להוצאת המפתח. העד הדגיש כי ככל שזווית החניה חדה יותר, הנעילה תהא חזקה יותר והרכב לא יתדרדר, זאת בהנחה שהרכב במצב "חנייה" ולא בהילוך סרק ("ניוטרל"). הוא הוסיף כי לא בדק את תיבת ההילוכים והגיר של הרכב נשוא כתב התביעה.

5.בסיום הדיון ביום 8.5.12, הצעתי לצדדים הסדר פשרה ונקבע כי יודיעו עמדתם בתוך 7 ימים. על אף זאת הגיש התובע ביום 21.5.12 בקשה למנות בתחום מכונאות הרכב, אשר לו התמחות מיוחדת בתחום תיבות הילוכים אוטומטיות ברכב מסוג שברולט.

6.הצעתי למנות את מהנדס דוד נמרי כמומחה מטעם ביהמ"ש, והצדדים נתנו לכך הסכמתם.

7.בחוות דעתו מיום 7.9.12 קובע המומחה, בין היתר, כדלקמן:

"...בבדיקת תיבת הילוכים זהה מצאתי כי התיבה בנויה בצורה כזו שלא יתכן שיהיה כשל פנימי שהילוך P לא ישתלב ו/או ישבר, והכבל שמעביר את התנועה מידית ההילוכים לתיבת ההילוכים, נדיר מאוד שהוא נקרע, ובמקרה שכזה ניתן להבחין בכך מיד בעת הזזת הידית למצב של P...

9. סיכום: להערכתי המקצועית, בסבירות גבוהה, לא יתכן שהילוך P לא השתלב ו/או נשבר, אם הידית הוזזה למצב P. מניסיוני יתכן ומר גושן שילב רק לניוטרל N אולם אינני יכול להחליט זאת, זו החלטה של בית משפט".

8.בדיון שהתקיים לאחר שנתקבלה חוות הדעת של המומחה נמרי, הודיע התובע כי הוא מקבל את חוות הדעת במלואה. התובע אמר בדיון זה כי כנראה סבר, בתום לב, ששילב להילוך "חנייה" לפני שיצא את הרכב, אך מחווה"ד הוא למד כי כנראה ההילוך לא השתלב, או שהוא לא ביצע את פעולת השילוב למצב "חניה", ועל כן הרכב התדרדר וניזוק. התובע שב ותבע תשלום תגמולי הביטוח.

9.נציגת הנתבעת טענה באותו הדיון, כי מאחר ונסיבות התאונה אשר נמסרו לנתבעת בהודעתו של התובע וכן בביהמ"ש, אינן מתיישבות עם העובדות וממצאי המומחים, יש לדחות את התביעה על הסף בגין דיווח כוזב. יצויין שוב כי גם בדיון זה לא הוגש לביהמ"ש דו"ח החקירה, ממנו ניתן היה אולי ללמוד על גרסתו של התובע בפני החוקר, ולהשוותה לגירסתו בביהמ"ש.

10.בסיכום טענותיו, טען התובע בין היתר, כי הנתבעת לא פעלה מיד לבירור חבותה, כנדרש בסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981 (להלן: "חוק חוזה הביטוח") ולא בדקה את תיבת ההילוכים על ידי מומחים מטעמה, קודם למכירת שרידי הרכב שהוכרז כ"אובדן כללי". בהימנעות זו של הנתבעת מבדיקת תיבת ההילוכים, היא גרמה למעשה ל"נזק ראייתי". כן טען כי יש לראות בכך כהימנעות מהבאת ראיה, ויש לפרש זאת לחובת הנתבעת.

בנוסף, טען התובע כי במכתב הדחייה ששלחה אליו הנתבעת, לא פורטו נימוקים עובדתיים כלשהם המהווים עילה לדחיית התביעה, וכל שנרשם שם היה כי חקירת הנתבעת העלתה שהתאונה אירעה בנסיבות שונות מכפי שדווח לה. לפיכך, כך התובע, הנתבעת לא יכולה להיוושע מנימוקים שלא פורטו במכתב הדחייה ואף לא בכתב ההגנה.